מהי "טובת הילד"??

אם אתם הורים העומדים בפני גירושין או תוך כדי הליך גירושין, הפוסט הזה עבורכם!

ההגדרה של "טובת הילד", כמו כל הגדרה, היא בעיני המתבונן... מה שטוב לילד הוא לא בהכרח מה שנעים לו כרגע ומה שהוא רוצה בנקודת הזמן הנוכחית.  כמבוגרים כדאי שנסתכל לטווח רחוק ונבחן מה ישרת את הילד לאורך חייו. ילדים לא מסוגלים לראות לטווח הרחוק, הם חיים את הכאן ועכשיו וההחלטות שהם עלולים לקבל הן רק לפי מה שנעים או לא נעים להם בהווה וזה עלול להכריע את גורל הקשר.

זוהי נקודת המבט שלי בנושא: ילדים זקוקים לקשר מיטיב עם שני הוריהם. ילדים לא צריכים לבחור בין אבא לאמא, הם זקוקים לגם וגם, גם אם הם קשורים יותר לאחד ההורים. במידה ושני ההורים רוצים את נוכחות הילדים ומסוגלים לדאוג לצרכיהם, חשוב ששניהם יהיו נוכחים בחייו של ילד.

פעמים רבות עולה דאגה אצל ההורה הדומיננטי יותר שנכח יותר בבית והיה מופקד על הטיפול היומיומי בילדים איך ההורה שהיה פחות דומיננטי והוא פחות מיומן בהתנהלות היומיומית עם הילדים יתפקד... בפועל, מניסיוני הרב בליווי הורים שמתגרשים, ניתן לראות שבעיקר אבות (וגם מעט אמהות) שהיו עסוקים שעות רבות בעבודה ודאגו לפרנסת הבית ומעצם כך היו פחות נוכחים בהתנהלות התפקודית היומיומית, המצב החדש מאלץ אותם לפנות זמן בימים בהם הילדים אצלם והם דווקא מרוויחים את הקשר עם ילדיהם, גם אם ההתחלה לא קלה עבורם. הם צריכים ללמוד לעשות דברים שקודם לא עשו, יש להם יותר זמן לבלות עם ילדיהם והם בוחרים לנצלו לפעילויות מהנות מתוך ידיעה שהזמן הזה מוגבל. כך יוצא שבזמנים שלהם עם הילדים הם יותר נוכחים, קשובים ונוצרת הזדמנות לחיזוק הקשר.

דאגה נוספת שעולה אצל לא מעט הורים שמתגרשים היא האג'נדות החינוכיות השונות המתקיימות בשני הבתים. האם זה לא יבלבל את הילדים?? מניסיוני הרב שנים בעבודה עם הורים וילדים וליווי הורים שמתגרשים, אני יודעת שילדים יודעים להתאים עצמם לפי מי שעומד מולם, ובדיוק כפי שהם יודעים שמה שמתאפשר כשהגננת לא נמצאת לא מתאפשר כאשר היא נמצאת... וכפי שהם יודעים שמול מורה מסוימת אפשר להתנהל כך ומול מורה אחרת אי אפשר, הם יודעים שאצל אבא מותר x  ואצל אמא זה לא מתאפשר ולהיפך.

כבני אדם אנחנו שונים ואי אפשר לצפות שאם היו חוסר הסכמות לגבי חינוך ילדים בזמן הנישואין, לא יהיו אג'נדות שונות בבתים נפרדים. כמובן שאם אפשר לסכם על כמה עקרונות ספציפיים בהתנהלות עם הילדים זה נפלא, ואם לא אז לא. ילדים ידעו להתאים את עצמם בהתנהלות מול כל הורה. זה חלק בלתי נפרד מהלמידה על העולם ועל השוני בין בני אדם.

לסיכום, בעיני אין לשאול את הילדים את מי מההורים הם מעדיפים ואין לאפשר להם לבחור ולהחליט את זמני השהייה אצל ההורים. זה משקל גדול על כתפיהם והם אינם יכולים לקבל החלטה מתוך ראייה לטווח רחוק. כפי שגירושין היא החלטה של מבוגרים שבחרו לסיים את הזוגיות שלהם, כך יש להם אחריות משותפת על הילדים שהביאו לעולם ועליהם לקבל החלטה (אם לא מתאפשר לבד אז עם עזרה חיצונית) ולתווך לילדיהם אותה באופן מותאם.

מה דעתך? מוזמנ/ת להגיב כאן למטה בתגובות.

ואם ייעוץ פרטני הרלוונטי למשפחה שלכם יוכל לעזור לכם לייצר התנהלות הרואה אתכם ואת  ילדיכם, מוזמנ/ת לגלול למטה, למלא פרטים ונדבר.

מהי _טובת הילד___

0:00